contact us

האישה בקמפיין הזה היא אני
מדריך מזורז לאנשי פרסום איך לא להזיק אלא להועיל למאבק הנשים לשוויון

יוליה וולך
מנהלת תוכן

ספלאש – שיווק דיגיטלי חכם

יוליה וולך
מנהלת תוכן

ספלאש – שיווק דיגיטלי חכם

“זה כולה פוסט”, “אני רק מנסה לשווק מוצר”, “אין מה לעשות, זה מה שהלקוח ביקש”, “לא באתי לשנות את העולם”.

נדמה לי שאלה משפטים שנאמרים בקול או עוברים בראש של כל מי שעוסק או עוסקת בתוכן שיווקי. אבל בואו נפסיק רגע להמעיט בערך העבודה שלנו. תוכן שיווקי מאז ומעולם היה הרבה יותר מדרך יצירתית ומתוחכמת למכור מוצרים ושירותים, וצריך להיות מאוד תמימים כדי להתעלם מהכוח שיש למותגים להשפיע על החברה, על ההתנהגות, סגנון החיים, האמונות שלנו וכמובן על ייצוגים של אוכלוסיות שונות.

רק לפני כמה ימים ציינו בכל העולם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. עברו יותר מ-70 שנה מאז שנכתב המשפט “אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה” (על ידי אחת ושמה סימון דה בובואר) ועד היום אנחנו ממשיכות להאבק על המעמד שלנו בחברה, בעבודה ובבית.
המרחק בין “אוף למה הוא לא עושה כלום בבית??” לבין אלימות במשפחה הוא עצום, אבל יש חוט שמקשר בין האמונות על תפקידים מגדריים שאנחנו עדיין מנסות ומנסים לפרק (כן יש גם מנסים!) לבין מקרי הקיצון שבהם תחושת הבעלות של הגבר על האישה הולכת רחוק מדי.

תוכן שיווקי הוא סוג של מראה, לא פחות מתוכן שהוא יצירת אמנות ו/או בידור. אנחנו מחפשות את עצמנו גם בבינג’ שעשינו בסופ”ש וגם בפרסומת שקפצה לנו בפיד. כאנשי תוכן, יש לנו מחויבות לזכור שלכל מילה ולכל דימוי יש כוח.

תמונה שווה אלף מילים

יש דברים שאנחנו עיוורים לגביהם. כמעט כל יום אנחנו משוטטים בשאטרסטוק, כשיש תקציב אנחנו מתכננות ימי צילום, אבל לא תמיד יש לנו מודעות לבחירת זויות הצילום והתנוחות של הדוגמניות.
נסו טריק ממש פשוט – דמיינו גבר באותה פוזה בדיוק ואם זה מרגיש מגוחך ואולי גם קצת משפיל, כנראה שכדאי לחפש תמונה אחרת.

יש לכם ילדים? שימו לב איך הבנות והבנים שלכן עומדים מול המצלמה כשאתן מצלמות אותם. הם כרגע מחקים את מה שראו בתוכן ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק, השם ישמור אפילו בטלויזיה. בסופו של דבר כולנו מחקים את התוכן הזה, אבל הילדים עדיין מעצבים את האישיות שלהם והחיקוי שלהם יהיה בדרך כלל מוקצן יותר. זו הדרך הכי טובה לזכור את האחריות שלנו ביצירת תוכן.

“גברים מרוויחים כסף, נשים מבזבזות אותו”

להשתמש בדימוי של אישה בכל מה שקשור למבצעים ושופינג זה קל וצפוי. תחשבו כמה דקות על כל מי שאתן מכירות, ונסו להזכר כמה מהנשים שסובבות אתכן באמת יותר בזבזניות לעומת הגברים. המציאות היא בדרך כלל יותר מורכבת.
כשנשים רבות חיות תחת אלימות כלכלית של בני זוגן, הגיע הזמן שנפסיק לקבע את הסטיגמה המספרת לנו שרק מגדר אחד מכור לקניות. נסו להזכר כמה פעמים נתקלתן בצירוף המילים “פנקי את עצמך” ומתי לאחרונה ראיתן מודעה שאומרת “פנק את עצמך”. הרי אם גבר כבר קונה משהו, זה בדרך כלל יהיה משהו מאוד תחליטי, מחושב, אחראי, וממש לא מונע מרגש או רצון להתפנק – אלא אם הוא רוצה לפנק את בת הזוג שלו! מגיע לה, לא?
תתפלאו, גם לגברים מגיע להתפנק, גם נשים יודעות לנהל את ההוצאות שלהן באופן אחראי, וברגע שנתחיל לפנות לשני המינים בנושא הזה באופן שווה, מי יודעת, אולי אפילו נצליח למכור יותר.

משחקי תפקידים

לא מעט נאמר על תפקידים מגדריים, ועדיין ב-2020 רק גברים מפרסמים בנקים, ומותגים רבים שמדברים על עבודות בית יעדיפו להציג דמות של אישה. באמת נדמה לכם שזה לא מחלחל לתוך המציאות?
נכון, כמו שאומרים – “לא כל הגברים”, ובמציאות שכולנו מכירים יש גם מודלים של משפחות עם אבא במשרה מלאה, חלוקה שוויונית במטלות הבית, נשים שמנהלות מוסדות פיננסיים, בקיצור, לא חסרות דוגמאות לזה שהתקדמנו.
אז למה מפרסמים רבים עדיין חוששים להראות את השינויים האלה? כי לצערנו הם עדיין לא מייצגים את הרוב.
כדאי להפסיק להלחץ להיות יוצאי דופן, מותגים אמיצים שקובעים סדר יום בדרך כלל רק מרוויחים מזה. אתן רוצות להיות אלה שיבלטו, אלה שמדברים עליהם, אלה שמצליחות לא רק למכור אלא אשכרה להשפיע על אנשים.

אלימות יכולה להתחיל ממילה. ממבט. אלימות המופנית כלפי נשים, היא הרבה מעבר לתמונות שהתרגלנו לראות של סימנים כחולים מוסתרים במייקאפ. יותר ויותר נשים מעזות לספר על שנים של אלימות מילולית, רגשית, מינית, כזו שלא משאירה סימנים על הגוף אבל מצלקת אותן לכל החיים. 

אלימות מתחילה ממערכת חוקים, גם כאלה שכבר לא קיימים מבחינת משפטית אבל עדיין אמיתיים לחלוטין בתודעה, והם משפיעים כל יום על הבחירות שאנחנו עושות בכל שלב בחיים – עם איזה צעצוע כדאי לי לשחק, איזה בגד כדאי לי ללבוש, מה זה אומר עליי אם אשכב איתו, מה יקרה אם אחליט לעזוב אותו, למה שירצו לתת לי העלאה?

יש לנו כוח לייצר תוכן שמשפיע על תודעה של נשים וגברים, בואו נשתמש בו באופן יצירתי וחכם כדי לעשות שינוי חיובי בעולם.



** הטקסט מתייחס לסוגיות הטרונורמטיביות, למרות שהכותבת היא אישה לסבית שחיה עם בת זוג. כך יצא, אוכלוסיית הסטרייטים הסיסג’נדרים היא עדיין הרוב, ולייצוגים של הקהילה הלהט”בקית מגיעה התייחסות נפרדת.