האם יש חיסון לחוסר שיוויון מגדרי?
אנחנו יכולות לעשות הכל -
הגיע הזמן שנעשה קצת פחות
יוליה וולך
ראש צוות קריאייטיב
ספלאש – שיווק דיגיטלי חכם
יוליה וולך
מנהלת תוכן
ספלאש – שיווק דיגיטלי חכם
לפני שנה החיים של כולנו השתנו. אנחנו לא בעניין של תחרות, ובכל זאת נדמה שאצל נשים שהן אמהות לילדים צעירים, החיים השתנו באופן דרמטי ביותר.
חשבנו שהמהפכה הפמיניסטית כבר מאחורינו, אבל כל מה שהיה צריך זו מגיפה עולמית אחת כדי להזכיר לנו שאמא יש רק אחת, ומסתבר שהיא עדיין אחראית על הטיפול בילדים, גם כשיש לה קריירה מפוארת לא פחות מזו של הגבר שלצידה (ולפעמים יותר).
בעוד חלקינו מתחבאות בשירותים כדי לנהל פגישת זום ללא הפרעות של צאצאים עיקשים (סיפור אמיתי), החלטנו לא להכנע לרוע הגזירה. אולי לא נמצא חיסון לחוסר שוויון מגדרי, אבל אין לנו ברירה אלא להמשיך לדבר עליו עד שהמצב ישתנה.
אנחנו אנשי שיווק דיגיטלי, ובעולם שלנו יש המון נשות מקצוע מוכשרות, רובן גם אמהות לילדים. החלטנו שלא צריך ללכת רחוק כדי לנסות להבין – איך השפיע משבר הקורונה על נשים בעולם השיווק הדיגיטלי, שמתחזקות גם קריירה וגם אמהות?
אחת הנשים האלה היא המנכ”לית הפרטית שלנו, מורן באליק, עוד שלוש נשים כאלה הן לקוחות שלנו. כולן מנהלות מנוסות בעולמות השיווק, ואמהות לילדים בגילאי בי”ס יסודי ומטה. כולן הצליחו לענות על השאלות שלנו תוך כדי ביצוע עוד כמה מטלות במקביל.
אז איך נראו החיים לפני הקורונה?
מורן באליק, מנכ”לית ספלאש, עוסקת בתחום השיווק כבר 15 שנים.
“הגעתי לתחום הזה לגמריי במקרה, תכננתי בכלל להיות צוערת במשרד החוץ אבל דווקא כשסיימתי את לימודי התואר, לא היו קורסים פתוחים. אז הלכתי לחפש עבודה, וכך הגעתי לתפקיד הראשון שלי בשיווק, בחברת פרומרקט.
כמה שנים אחר כך הייתי תקציבאית ומפיקת דיגיטל פרילאנס בלפ”מ (לשכת הפרסום הממשלתית) וכבר ידעתי שעולם השיווק מעניין אותי. כשחיפשו מחליפה למנהלת תחום הדיגיטל שהחליטה לעזוב, הגשתי מועמדות והתקבלתי. לפ”מ נתנה לי מענה גם לעניין שלי בתחום השיווק וגם הרגשתי שאני לוקחת חלק בהרבה מאוד פרויקטים משמעותיים וערכיים. לכן נשארתי שם 9 שנים.
אחרי לפ”מ עברתי לתפקיד סמנכ”לית לקוחות בחברת אינטרקשן, ובשנתיים וחצי האחרונות אני מובילה את משרד הדיגיטל ספלאש.
ילדתי את שני הילדים שלי במהלך העבודה בלפ”מ, ולמרות שיחסית לנשים אחרות עבדתי הרבה מאוד שעות, עדיין מדובר בארגון שמאפשר הרבה יותר גמישות לעומת ארגון פרטי.
הייתה לי פעם עובדת שהיתה בטוחה שאני לא אגייס אותה כי היא היתה אמא לילד בן 7 חודשים. מבחינתי זה בכלל לא משנה, עובד טוב הוא עובד טוב ולויאלי ואם הוא יוצא מוקדם יותר אז הוא יודע שהוא צריך להשלים שעות עבודה וזה לא משנה אם הוא גבר או אישה. זו גישתי לחיים.”
דנה רויטמן, מנהלת שיווק דיגיטלי, תקשורת שיווקית ותחום הוידאו ב-SAP ישראל. עוסקת בתחום השיווק כבר 12 שנים.
“חצי מהקריירה שלי היתה בתפקיד של פלנרית אסטרטגיה בכירה במשרדי פרסום שונים, ומשם עברתי לצד לקוח. אני נמצאת ב-SAP כבר 5 שנים, הגעתי כמנהלת תקשורת שיווקית שחשבו שהיא תעשה גם קצת סושיאל מדיה והתפקיד התפתח להקמה וניהול של כל מערך הדיגיטל ב-SAP – ווב, סושיאל, PPC, וידאו, תוכן ויח”צ.
בתחום הדיגיטל תמיד הייתה אופציה של גמישות ועבודה מרחוק, עוד לפני הקורונה. זה תפקיד שאפשר לעשות מכל מקום. נכון שנתק מהבית הוא מהותי כדי להצליח לבצע יותר משימות אבל זה לא חובה ובטח שלא בכל שעות היום.
נשים שעובדות בתחום הזה מרוויחות יפה, זו לא משכורת שאפשר לוותר עליה גם כשאת לא המפרנסת הראשית בבית, יש לך השפעה מכרעת על הכלכלה של הבית. ברגע שיש אופציה לעבוד מהבית, בפועל יותר קשה לך לתמרן בין הילדים למשימות, והמשימות שלך זזות ללילה. לא תמיד נשאר לך כוח אפילו לנוח וזה ההפסד המרכזי שנשים חוו. החיים והרווחה של נשים נפגעו הרבה יותר לעומת גברים.”
ויקי ברומר, מנהלת תוכן שיווקי בסוכנות היהודית, עובדת בתחום 6 שנים.
“התחלתי מהתמחות במסגרת הלימודים לתואר הראשון בעברית בדוברות הכנסת, משם נכנסתי קצת לתחום היח”צ, הבנתי שזה פחות כוס התה שלי ושיניתי כיוון לניהול לקוחות במיתוג ופרסום. בהמשך הגעתי לתפקיד הנוכחי שלי בצד לקוח – כבר 3 שנים בסוכנות היהודית בתפקיד מנהלת תוכן שיווקי.
אצלנו בארגון המצב די שוויוני. אני לא כל כך מכירה נשים בתחום שלי שנאלצו לעשות ויתורים מקצועיים בשנה החולפת, אבל חברות מתחומים אחרים לחלוטין כן. היו נשים שביקשו לצאת לחל”ת מיוזמתן כי לא הצליחו לעמוד בעומס.”
סוזי פרס, מנהלת שיווק תחום הענן ב-IBM ישראל, עובדת בתחום השיווק בחברה בתפקידים שונים מזה 15 שנה.
“התחלתי כאחראית אירועים במרכז הלקוחות של IBM, לאחר מכן עברתי לצוות המרקום, קודמתי להיות ראש צוות מרקום, ואז מנהלת שיווק של תחומים שונים בארגון. כשהוכחתי שיש לי את היכולות הנדרשות הייתה לי האפשרות להתקדם או להחליף תפקידים רוחבית ולכסות תחומים מגוונים כמו חומרה, תוכנה ומחשוב ענן.
כשהתחילה הקורונה, רב הסביבה שלי ואנשים מהתחום שאני מכירה המשיכו לעבוד כרגיל ואפילו באופן אינטנסיבי יותר. תחום השיווק והדיגיטל הוא משמעותי ביותר להמשכיות העסקית ולצמיחה של ארגונים בתקופה הזו.
עם זאת, שמעתי על כאלה שפוטרו או הוצאו לחל”ת, וגם על כאלה שביקשו לצאת לחל”ת כדי להיות עם הילדים בתקופה המאתגרת הזו.
אני חושבת שבסביבת עבודה נשית יש סוג של סולידריות והכלה לצורך הזה של האשה לתת את המקום למשפחה ובפרט לילדים הקטנים. במקרה שלי זו התחושה, יש הבנה לאתגר הזה, ועם זאת העבודה צריכה להיעשות ולפעמים ממשיכים איתה לשעות הלילה כדי להספיק לעמוד בזמנים, על חשבון הזמן שהיינו עם הילדים במהלך היום.”
“איפה אבא?”
בעודנו מוותרות על שינה כדי לעבוד בלילה ומכינות לו”ז מורכב שכולל גם את פגישות הזום שלנו וגם את שיעורי הזום של הילדים, מה בעצם עושים בני הזוג שלנו?
מורן באליק:
“ברוב המשפחות האמא היא הדמות הדומיננטית בבית, הקורונה יצרה מצב שבו זה רק התחזק. כשאני אומרת לילדים ‘לכו לאבא’, הם עונים לי שאבא עובד, וזה נראה להם מאוד לגיטימי. אני חושבת שהם מצד אחד קלטו את זה מהסביבה, וגם – אני מצליחה להתייחס אליהם תוך כדי העבודה. ואם אמא יכולה להתייחס תוך כדי העבודה, אז כנראה היא לא באמת עובדת. כשאמרתי להם שגם אמא עובדת לא פחות מאבא, זה לא ממש שינה להם. מבחינתם המטלות והשאלות תמיד מופנות לאמא – אמא תעשי, אמא תביאי, אמא יש לי בעיה.
כשאני הייתי קטנה, אמא שלי רוב הזמן לא היתה בבית, ואבא כן. בזמן שאמא הייתה בעבודה, אבא שלי סיים לעבוד כל יום ב-5 אחה”צ והוא היה יותר פעיל בבית. כנראה מה שאנחנו רואות בבית באמת משפיע, ורוב האנשים לא רואים את המודל הזה.”
סוזי פרס:
“במקרה הפרטי שלי בן זוגי עזב את עבודתו כמתכנת ממש לפני הקורונה, וחשב להיות בחופשה קצרה בבית כדי ללמוד ולשנות קצת את התחום בו התמקצע. הקורונה כמובן תפסה את כולנו לא מוכנים, ומאז הוא בבית, אחראי במשרה מלאה על שתי בנותינו – 7 ו-4.5, בעוד אני עובדת מהבית.
בזמני סגר האתגר כמובן היה גדול במיוחד, כשאני נמצאת במרחק כמה צעדים מהן, אבל עכשיו ‘אסור להפריע לאמא כי היא עובדת’. הן בכלל לא הכירו את הפורמט הזה של אמא פה פיזית אבל לא לגמרי פנויה עבורן. בן זוגי אחראי גם על עזרה בלמידה שלהן מרחוק, וגם על הצד הקולינרי של כולנו.
אם הוא היה צריך לעבוד במקביל זה היה מאתגר יותר עבור כולנו, ובטוחה שהיה פוגע בתפוקת העבודה שלי. התפקיד שלי להכיל ולהרגיע את הבנות כשמגיעות לכעס ותסכול לא השתנה ואפילו התגבר בעקבות הנסיבות. מטלות הבית כמו כביסות ונקיונות עדיין עליי, ולרב מתבצעות בסופי שבוע, בזמן ה’חופשי’ שלי.”
דנה רויטמן:
“העבודה של בעלי היא מחוץ לבית, כך שבפועל נשארתי לבד עם הילדים והייתי צריכה גם לעבוד תוך כדי במשרה שהפכה להיות יותר מורכבת כי הכל עבר לדיגיטל. לפני הקורונה החלוקה בינינו הייתה שוויונית כי אצלנו אין דבר כזה שזה מובן מאליו שהנטל הוא רק על האמא, אבל ברגע שהתחילה הקורונה מעצם סוג העבודה של בעלי זה נהיה ברור שהוא יוצא לעבודה ולי יש את היכולת לעבוד מהבית.
משיחות עם חברות אני יודעת שהנטל של הבית והילדים תמיד יותר על האמא. אם גבר צריך להשאר בבית, הוא פשוט יקח בייביסיטר כדי לעבוד, לא תהיה לו היכולת לתמרן בין השניים. גבר בחיים לא יגיד לא לקידום בגלל צרכי הבית, הוא כבר ימצא מישהו שיעזור לו, הוא יסתדר ויקח את הקידום. הרצון שלנו כל הזמן לרצות ולהיות טובות בהכל, בכל החזיתות – זו לגמריי תכונה נשית.”
שיווק דיגיטלי – תחום נשי או גברי? (כאילו שבאמת יש דבר כזה.)
כמעט כל הלקוחות של ספלאש ללא יוצא מן הכלל הן נשים. נדמה שאנחנו שולטות בעולם השיווק. באופן טבעי בתחום כזה הגיוני שנשים נפגעו מקצועית הרבה פחות במהלך השנה האחרונה. אבל האם אנחנו באמת שולטות, או שזו רק אשליה אופטית?
מורן באליק: “מצד אחד יש לא מעט נשים שפתחו עסקים משלהן, בעיקר חברות סושיאל, אבל במשרדי דיגיטל שמתמקדים בפרפורמנס כמעט ואין נשים בתפקידי מפתח, אין נשים שמנהלות משרדי פרסום. זה עדיין תחום מאוד גברי וכן, גם שוביניסטי. יש שיפור ויש התפתחות ועדיין בעמדות המפתח הבכירות נמצאים בעיקר גברים.
נכון, תפקיד של מנהלות שיווק הוא יותר ‘נשי’, השאלה מה קורה בדרגים הבכירים יותר.”
דנה רויטמן:
“כשאנחנו מדברים על שיווק בדרג ביניים, יש רוב נשי בתחום. כשמגיעים לתפקידים בכירים, רואים רוב גברי. בהייטק זה קצת כמו תפקיד ‘תומך לחימה’, הוא לא אסטרטגי באופן מסורתי. פעם שיווק בחברות B2B היה בעיקר סביב האירועים, תקשורת שיווקית פנימית, מצגות, ועוד דברים שתומכים במאמצי המכירות. עם השנים התחילו להבין יותר את התפקיד של שיווק, כדי שהוא יהיה אפקטיבי צריכה להיות שם חשיבה יותר מעמיקה.”
ויקי ברומר:
“בהחלט יש הרבה נשים. אני חושבת שזה קשור לכך שהתחום משלב יצירתיות עם יחסי אנוש טובים ויכולת הנעת פרוייקטים ומשימות, עם מולטיטסקינג בכל רגע נתון – שילוב של הרבה תכונות נשיות לכל הדעות.”
סוזי פרס:
“לתחושתי יש יותר נשים בתפקידי שיווק ודיגיטל. מדובר בתחום שמצריך יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, קשרים בינאישיים טובים כדי לשלב עבודה עם פונקציות שונות בארגון, ובשנים האחרונות, כשהתחום הופך יותר ויותר מבוסס דאטה, להיות גם אנליטיים ולנתח תוצאות. האם כל התכונות האלה מתאימות יותר לנשים? התוצאה בשטח מוכיחה שכנראה שזה המצב.”
“איך אפשר לעזור?”
מזל טוב, מצאת את עצמך עובדת בתחום שבו יש לך אפשרות לעבוד מהבית ואת לא צריכה לחשוש לפרנסה שלך. איך נראה המצב הנפשי שלך – זה כבר סיפור אחר. היכולת שלנו לעשות הכל במקביל היא גם ברכה וגם קללה, ובשנה האחרונה נשים מצאו את עצמן מותשות לחלוטין פיזית ונפשית.
ארגון שאיכות החיים של העובדים והעובדות שלו חשובה לו, יכול לעשות המון כדי לעזור.
דנה רויטמן:
“הארגון שלי היה מדהים בכל התקופה המאוד מאתגרת הזאת. הגישה היא לסמוך על העובדים שיעשו את העבודה, יש גמישות בשעות, העבודה היא לפי תפוקה ולא לפי שעות, כל עוד העבודה מתבצעת בצורה טובה, יש המון התחשבות והבנה. אני באמת לא יודעת איך הייתי עוברת את השנה האחרונה בלי הגמישות הזאת.
חברות יודעות מה הן צריכות לעשות, זה לא סוד כמוס. הן צריכות לשמור על איזון בית-עבודה, להתחשב בשעות שבהן הורים יותר זמינים לעבודה, לא חובה לקבוע פגישות בשעות בעייתיות.
אני עובדת בתעשיה שהיא יותר מכילה, בהייטק כבר רואים את האופציה של חופשות לידה וגמישות של שעות גם אצל אבות, ההתחשבות היא לגמריי לשני ההורים.
בסוף, יש חקיקה, ויש את מה שקורה ביום-יום מול המנהלים הישירים, ושם בתקופה כל כך לא שגרתית צריך להבין את הסיטואציה המורכבת ולהכיל את העובדים. אני הייתי בלחצים שלא הייתי בהם בחיים שלי, ללא מנוחה, וכל כך חשוב שמקום העבודה יתן לך את המרחב פשוט להתמודד עם כל מה שקורה.”
ויקי ברומר:
“העזרה הכי גדולה – בייביסיטר! או סיוע במימון של עזרה בבית, לדוגמא, החזר כלשהו על שירותי בייביסיטר, ניקיון, סבסוד הזמנות מזון וכו’. כרגע, כשרובנו עובדות מהבית, המשרדים עומדים שוממים – יש חיסכון גדול בחשמל והוצאות משרד שוטפות. אפשר לפרגן לעובדים שהם גם הורים בתקציב הזה. אפשר גם להקים מאגר של בייביסיטרים, מנקים, משלוחי מזון מומלצים ומזינים, כדי להקל על החיפוש של כל השירותים הללו.”
סוזי פרס:
“ארגונים צריכים להבין את חשיבות שמירת האיזון בין חיי העבודה לחיים הפרטיים והמשפחתיים, במיוחד בתקופה הזו כשהגבול מיטשטש בקלות. רצוי לעזור לעובדים והעובדות לעבור את התקופה בצורה הטובה ביותר, לאפשר גמישות בשעות העבודה, לכבד את הפרטיות ולהבין את המחוייבויות המשפחתיות.
בתקופת הקורונה הנהלת IBM יצאה בהצהרת תמיכה לעובדיה שעבדו מהבית (IBM PLEDGE), הצהרה למחוייבות בנושאים כמו – המשפחה במקום הראשון, גמישות והתחשבות בצרכים אישיים, אין חובה לפתוח מצלמות בשיחות וידאו, לשים גבולות ולהימנע מהגזמה במספר השיחות ועוד. דברים נוספים שאפשר לעשות: קיום הפעלות מרחוק לילדי העובדים, ומתן תקציב לבייביסיטר.”
מורן באליק:
“אני אישית לא מכירה נשים שויתרו על העבודה שלהן בגלל הקורונה, אבל איכות העבודה ואיכות החיים של רבות מאיתנו נפגעה. אני מכירה מישהי שפשוט הרימה ידיים בימי הסגר ואפילו לא ניסתה לעבוד בבקרים. העבודה אפשרה לה את זה, והיא עבדה בלילות עד 3 בבוקר. זה פגע בעיקר באיכות החיים שלה.
כשיש אפשרות להביא בייביסיטרים ולהמשיך לעבוד, זה פותר את הבעיה – אבל מה קורה לאלה שאין להן אפשרות?
אנחנו בספלאש אפשרנו להורים להיות עם הילדים בבקרים במידת הצורך, גם לגברים וגם לנשים.
אני חושבת שמעסיקים חייבים להבין שאחריות הורית היא לא רק של נשים אלא גם של גברים. וכשיש להם עובדים שהם אבות לילדים, זה אמור להיות ברור ולגיטימי שגם הם צריכים לפעמים לצאת מוקדם, והם לא צריכים להרגיש לא בסדר לבקש את זה. אני מכירה גברים ששנים לא העזו לבקש לצאת מוקדם, כי הם חשבו שהבוס שלהם אפילו לא יבין את הצורך.
הורות היא משותפת. וצריכה להיות אמירה של מעסיק – אני סומך על העובדים שלי בין אם הם הורים או לא, הם מספיק אחראיים לעשות את המטלות שלהם ולנהל את הזמן שלהם. נכון ששני בני הזוג צריכים לדחוף לשוויון בחלוקה ההורית. אנחנו לא יכולים לחנך אנשים, אבל אם מקום העבודה יאפשר את זה, לגבר לא תהיה סיבה להגיד – אני לא יכול.”
—
אם יש משהו אחד שחשוב לנו לקחת מהשנה האחרונה, זה השיעור שלמדנו על חלוקה מגדרית. בשנה שבה 70% מהמובטלים הן למעשה מובטלות, ורבות מהן מתוך בחירה, ברור שמשהו כאן ממש לא הגיוני.
הדרך היחידה שבה הילדים שלנו ילמדו שאפשר לחיות אחרת, היא רק אם הם יראו בבית מציאות של אמא ואבא שמתחלקים באופן שווה במטלות. כל עוד אבא עובד ואסור להפריע לו, ויש את אמא שתמיד נמצאת שם גם כשהיא עוד רגע קורסת, זו תהיה המציאות גם בעוד 30 שנה, כשלילדים האלה יהיו משפחות משלהם ומשלהן.
אפשר לומר שהשנה הזאת החזירה את המאבק הפמניסטי עשרות שנים אחורה, ואפשר לומר שבדיוק ההיפך – היא שמה מולנו מראה ונתנה לנו הזדמנות לעשות שינוי משמעותי.