“איך אפשר לעזור?”

מזל טוב, מצאת את עצמך עובדת בתחום שבו יש לך אפשרות לעבוד מהבית ואת לא צריכה לחשוש לפרנסה שלך. איך נראה המצב הנפשי שלך – זה כבר סיפור אחר. היכולת שלנו לעשות הכל במקביל היא גם ברכה וגם קללה, ובשנה האחרונה נשים מצאו את עצמן מותשות לחלוטין פיזית ונפשית. 

ארגון שאיכות החיים של העובדים והעובדות שלו חשובה לו, יכול לעשות המון כדי לעזור.

דנה רויטמן:

“הארגון שלי היה מדהים בכל התקופה המאוד מאתגרת הזאת. הגישה היא לסמוך על העובדים שיעשו את העבודה, יש גמישות בשעות, העבודה היא לפי תפוקה ולא לפי שעות, כל עוד העבודה מתבצעת בצורה טובה, יש המון התחשבות והבנה. אני באמת לא יודעת איך הייתי עוברת את השנה האחרונה בלי הגמישות הזאת.

חברות יודעות מה הן צריכות לעשות, זה לא סוד כמוס. הן צריכות לשמור על איזון בית-עבודה, להתחשב בשעות שבהן הורים יותר זמינים לעבודה, לא חובה לקבוע פגישות בשעות בעייתיות. 

אני עובדת בתעשיה שהיא יותר מכילה, בהייטק כבר רואים את האופציה של חופשות לידה וגמישות של שעות גם אצל אבות, ההתחשבות היא לגמריי לשני ההורים. 

בסוף, יש חקיקה, ויש את מה שקורה ביום-יום מול המנהלים הישירים, ושם בתקופה כל כך לא שגרתית צריך להבין את הסיטואציה המורכבת ולהכיל את העובדים. אני הייתי בלחצים שלא הייתי בהם בחיים שלי, ללא מנוחה, וכל כך חשוב שמקום העבודה יתן לך את המרחב פשוט להתמודד עם כל מה שקורה.”

ויקי ברומר:

“העזרה הכי גדולה – בייביסיטר! או סיוע במימון של עזרה בבית, לדוגמא, החזר כלשהו על שירותי בייביסיטר, ניקיון, סבסוד הזמנות מזון וכו’. כרגע, כשרובנו עובדות מהבית, המשרדים עומדים שוממים – יש חיסכון גדול בחשמל והוצאות משרד שוטפות. אפשר לפרגן לעובדים שהם גם הורים בתקציב הזה. אפשר גם להקים מאגר של בייביסיטרים, מנקים, משלוחי מזון מומלצים ומזינים, כדי להקל על החיפוש של כל השירותים הללו.”

סוזי פרס:

“ארגונים צריכים להבין את חשיבות שמירת האיזון בין חיי העבודה לחיים הפרטיים והמשפחתיים, במיוחד בתקופה הזו כשהגבול מיטשטש בקלות. רצוי לעזור לעובדים והעובדות לעבור את התקופה בצורה הטובה ביותר, לאפשר גמישות בשעות העבודה, לכבד את הפרטיות ולהבין את המחוייבויות המשפחתיות.

בתקופת הקורונה הנהלת IBM יצאה בהצהרת תמיכה לעובדיה שעבדו מהבית (IBM PLEDGE), הצהרה למחוייבות בנושאים כמו – המשפחה במקום הראשון, גמישות והתחשבות בצרכים אישיים, אין חובה לפתוח מצלמות בשיחות וידאו, לשים גבולות ולהימנע מהגזמה במספר השיחות ועוד. דברים נוספים שאפשר לעשות: קיום הפעלות מרחוק לילדי העובדים, ומתן תקציב לבייביסיטר.”

מורן באליק:

“אני אישית לא מכירה נשים שויתרו על העבודה שלהן בגלל הקורונה, אבל איכות העבודה ואיכות החיים של רבות מאיתנו נפגעה. אני מכירה מישהי שפשוט הרימה ידיים בימי הסגר ואפילו לא ניסתה לעבוד בבקרים. העבודה אפשרה לה את זה, והיא עבדה בלילות עד 3 בבוקר. זה פגע בעיקר באיכות החיים שלה.

כשיש אפשרות להביא בייביסיטרים ולהמשיך לעבוד, זה פותר את הבעיה – אבל מה קורה לאלה שאין להן אפשרות?

אנחנו בספלאש אפשרנו להורים להיות עם הילדים בבקרים במידת הצורך, גם לגברים וגם לנשים.

אני חושבת שמעסיקים חייבים להבין שאחריות הורית היא לא רק של נשים אלא גם של גברים. וכשיש להם עובדים שהם אבות לילדים, זה אמור להיות ברור ולגיטימי שגם הם צריכים לפעמים לצאת מוקדם, והם לא צריכים להרגיש לא בסדר לבקש את זה. אני מכירה גברים ששנים לא העזו לבקש לצאת מוקדם, כי הם חשבו שהבוס שלהם אפילו לא יבין את הצורך.

הורות היא משותפת. וצריכה להיות אמירה של מעסיק – אני סומך על העובדים שלי בין אם הם הורים או לא, הם מספיק אחראיים לעשות את המטלות שלהם ולנהל את הזמן שלהם. נכון ששני בני הזוג צריכים לדחוף לשוויון בחלוקה ההורית. אנחנו לא יכולים לחנך אנשים, אבל אם מקום העבודה יאפשר את זה, לגבר לא תהיה סיבה להגיד – אני לא יכול.”